החלטה בתיק רע"א 713/05

1.       בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט צ' זילברטל), בה נדחתה בקשה לצו מניעה זמני האוסר על חילוטה של ערבות בנקאית שהעמידה המבקשת לטובת המשיבה.

2.       אלו הן העובדות הצריכות לענייננו: המבקשת הקימה פרוייקט נדל"ן על מקרקעין שנכללו במשבצת הקרקע של מושב ברקת (להלן - המושב). לצורך זה שונה ייעודה של הקרקע עליה הוקם הפרוייקט. למשיבה זכויות באותם מקרקעין מכוח "חוזה משולש" שבינה לבין מינהל מקרקעי ישראל (להלן - המינהל) והאגודה השיתופית במסגרתה מאוגדים חברי המושב. לשם ביצוע הפרוייקט התקשרה המבקשת, בין היתר, בהסכמים עם המשיבה ועם המינהל. ביום 28.7.99 חתמה המבקשת על כתב התחייבות לפיצוי המשיבה בגין הפגיעה הנטענת בזכויותיה עקב שינוי ייעודה של הקרקע (להלן - כתב ההתחייבות). בגדר מסמך זה התחייבה המבקשת לשלם למשיבה במזומן סכום המהווה 4 אחוזים מערך הקרקע בייעודה החדש, ונוסף על כך, להוציא לטובתה ערבות בנקאית אוטונומית באותו הסכום (להלן - הערבות). המבקשת מילאה אחר התחייבויותיה האמורות. שוויו של הסכום ששולם, ואשר עליו הועמדה הערבות, הוא כ-14 מיליון ש"ח. בהתאם להוראות כתב ההתחייבות, זכאית המשיבה לממש את הערבות בהתקיים אחד משני תנאים. התנאי הרלוונטי לענייננו קובע, כי הערבות ניתנת לחילוט אם בתום 5 שנים מיום הוצאתה לא הושג בין המשיבה לבין המינהל הסדר בדבר הפיצויים המגיעים למשיבה, בעקבות שינוי ייעודן של קרקעות חקלאיות של מושבים אשר לגביהם חלים חוזים משולשים. תניות נוספות בכתב ההתחייבות נוגעות להשפעת הסדר כאמור, אם יושג, על חיוביה של המבקשת כלפי המשיבה. עוד נקבע בו, בין היתר, כי בכל מקרה לא תהא המשיבה זכאית כלפי המבקשת לפיצוי העולה על סכום התשלום הכולל המוסדר בכתב ההתחייבות, קרי, 8 אחוזים משווי הקרקע. במועד מאוחר יותר חתמה המבקשת על מסמך המופנה כלפי המינהל, בו היא מתחייבת לשפותו בגין כספים שיידרש לשלם למשיבה בקשר עם שינוי הייעוד בקרקע הנדונה (להלן - כתב השיפוי).

3.       בשנת 2004 הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בירושלים תובענה כספית נגד המינהל, לתשלום כספים המגיעים לה, לטענתה, בגין שינוי ייעודם של המקרקעין שנכללו במשבצת הקרקע של המושב. סכום התביעה המשוערך עומד על כ-124 מיליון ש"ח. במסגרת תובענה זו שלח המינהל למבקשת הודעה לצד שלישי, אשר עילתה כתב השיפוי. המבקשת, מצידה, שלחה למשיבה הודעה לצד רביעי, בה עתרה, בין היתר, לביטול הערבות. כמו כן, הגישה היא בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על המשיבה לפעול לחילוטה של הערבות. הטענה המרכזית עליה נסמכה הבקשה לסעד זמני הייתה, כי הגשת התביעה על ידי המשיבה נגד המינהל, אשר חושפת את המבקשת לסיכון של תשלום סכומי כסף גבוהים למינהל מכוח כתב השיפוי, עולה כדי חוסר תום לב קיצוני. משכך, לשיטתה של המבקשת, יש מקום למנוע את חילוט הערבות. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. הוא נימק את החלטתו בכך שלא נפל פסול בדרך הפעולה שנקטה המשיבה, ובוודאי שלא במידה כזו המצדיקה את מניעת חילוטה של ערבות בנקאית אוטונומית. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

4.       לטענת המבקשת, שגה בית משפט קמא משלא הכיר בחוסר תום הלב שהפגינה המשיבה כאשר הגישה את תביעתה נגד המינהל, ביודעה כי האחרון יהא זכאי לשיפוי מאת המבקשת. באופן זה, כך לפי המבקשת, ביקשה המשיבה לעקוף את התניה הקבועה בכתב ההתחייבות, אשר מגבילה את חבות המבקשת לכדי 8 אחוזים משווי הקרקע. כן גורסת היא, כי פנייתה של המשיבה להליך משפטי פרטני הנוגע לקרקע הנדונה נוגדת את מערכת ההסכמים שבין הצדדים, או למצער את רוח ההסכמים. מהסכמים אלה עולה, אליבא דמבקשת, כי המחלוקות הכספיות שבין המינהל והמשיבה, המשליכות גם על חיוביה שלה כלפי המשיבה, תיושבנה אך ורק במסגרת הסדר כלל ארצי הנוגע לכל הקרקעות באותו מעמד משפטי שייעודן שונה.

5.       דין הבקשה להידחות. הערבות הבנקאית האוטונומית נועדה להבטיח פירעונם של חובות במהירות ובפשטות ללא תלות בהכרעה במחלוקות הנוגעות לעסקת היסוד, וזאת במטרה להגביר את הוודאות והיציבות בחיי המסחר. בית משפט זה עמד פעמים רבות על חשיבות עיקרון העצמאות של הערבות הבנקאית, שהינו הבסיס להגשמת התכלית האמורה (ראו, למשל, רע"א 73/00 AMS Technical Systems Inc. נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נד(2) 394, 400; רע"א 6435/04 רשות שדות התעופה בישראל נ' סולל בונה בע"מ (לא פורסם), פסקה 4). מכאן שבמקרה דנא, אין בהליך המשפטי המתנהל בין הצדדים, העוסק בעניינים החיצוניים לערבות, כדי להשפיע על שאלת מימושה. עם זאת, כידוע, בפסיקה הוכרו שני חריגים לעצמאותה של הערבות, והם חריג המרמה וחריג הנסיבות המיוחדות (רע"א 4256/93 שיכון עובדים בע"מ נ' ארז תעשיות בנייה בע"מ, פ"ד מח(1) 450, 455; רע"א 1765/00 י. מושקוביץ חברה קבלנית לבניין (1988) בע"מ נ' תשורה ייזום ובניין בע"מ, פ"ד נה(2) 447, 452). החריג שלהתקיימותו טוענת המבקשת הינו חריג הנסיבות המיוחדות. אין בידי לקבל את הטענה, כי חריג זה מתקיים בענייננו. לא שוכנעתי, כי התנהגותה של המשיבה נגועה בחוסר תום לב. אין דבר במערכת ההסכמים שנחתמו בין הצדדים ממנו משתמע, כי המשיבה מוגבלת בדרכי הפעולה שביכולתה לנקוט מול המינהל. אדרבא, מסקנה הפוכה מתבקשת לכאורה. המבקשת הצהירה בגדר כתב ההתחייבות, כי היא מודעת לכך שהמשיבה שומרת לעצמה את הזכות לדרוש מן המינהל כל סכום המגיע לה, לדעתה, בגין השקעותיה בשטחי מושב ברקת הכלולים בעסקה. כפי שציין בית משפט קמא, מהכרת המבקשת בזכויות המשיבה כלפי המינהל, המתייחסת באופן מפורש לקרקעות הנדונות, עולה לכאורה כי מערכת ההסכמים מתירה למשיבה למצות את זכויותיה גם בהליך פרטני. אין נפקות לכאורה, אף לעובדה שתביעתה של המשיבה נגד המינהל עשויה לגרור את חיובה של המבקשת בשיפוי המינהל, באופן שסכומי הכסף שיהא עליה לשלם יעלו על אלו הנקובים בכתב ההתחייבות. חיוב זה, אם ייפסק, ישתלם למינהל ולא למשיבה, מכוח מסמך נפרד שנחתם לאחר שניתן כתב ההתחייבות ואשר המשיבה אינה צד לו. המבקשת בחרה לחתום על כתב השיפוי משיקוליה העסקיים, וחזקה עליה כי הביאה בחשבון את הסיכון, שתיאלץ לשלם בגינו למינהל סכומי כסף העולים על התחייבויותיה כלפי המשיבה. אל לה למבקשת כי תלין על המשיבה משסיכון זה התממש. זאת ועוד, אף לו קבענו כי נפל פסול כלשהו בהתנהלותה של המשיבה - ולכאורה, כאמור, אין אלו פני הדברים - לא היה בכך כדי לשנות ממסקנתי. בכדי שתתקיים הצדקה למניעת מימושה של ערבות אוטונומית אין די בחוסר תום ליבו של הנערב, אלא נדרשת התנהגות חמורה במיוחד מצידו (רע"א 270/87 רובין נ' פמר חברה לבניה ועבודות ציבוריות בע"מ, פ"ד מא(3) 753; רע"א 1084/04 פרירון חברה להשקעות פיתוח ובנין בע"מ נ' לוקי בניה ופיתוח בע"מ (טרם פורסם), פסקה 4). תנאי זה אינו מתקיים במקרה דנא.  

6.       אשר על כן, הבקשה נדחית בלא צורך בתשובה. ממילא נדחית הבקשה לסעד זמני.

           ניתנה היום, י"ד בשבט תשס"ה (24.1.2005).

                                                                             ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   עס התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: